כאשר אני חושבת על חיי אין רגע אחד שזכור לי ללא ילדים אשר מקיפים אותי בחיי היום יום, וזאת אף בצעירותי. כך גם בנעורים שלי, הייתי הילדה הבוגרת ביותר בשכונה ותמיד הייתי מבדרת את ילדי השכונה עם מסעות לים או עם תיאטראות שהייתי מכינה בעצמי. הייתי משחקת עמם ומצחיקה אותם.
כאשר התבגרתי הבנתי את הזיקה הרבה שאני חשה כלפי ילדים. הבנתי שיש בי צורך עמוק אשר מורה לי להיות קשורה אליהם ולעבוד עמם.
הייתי באמת נקשרת לכל ילד שהופיע באמצע דרכי ומכניסה אותו לחיי, כך זה ממשיך לקרות עד עצם היום הזה.
כאשר אני בעבודה, מושגים כגון 'זמן' ו'כסף' אינם מוכרים לי. אני תמיד מנסה לעשות דברים באופן מיטיב ביותר.